אלה אינם אירועים חריגים.
זו המציאות של פרויקטים מורכבים.
השאלה האמיתית איננה האם משהו ישתבש.
השאלה היא כיצד הארגון מגיב כאשר זה קורה.
ברגעי משבר לא מחפשים אשמים. מחפשים פתרונות.
כאשר לוחות הזמנים לחוצים, קל מאוד להתחיל לחפש מי טעה.
אבל מנהלי פרויקטים מנוסים יודעים שהזמן היקר ביותר אינו מושקע בוויכוחים.
הוא מושקע בקבלת החלטות.
כל דקה שבה הצוות מתלבט במקום לפעול, מגדילה את הסיכון לעיכוב, לעלויות נוספות ולפגיעה ברציפות העבודה.
לכן בפרויקטים מורכבים, תרבות קבלת ההחלטות חשובה לא פחות מהיכולות הטכניות.
ניסיון אמיתי מתבטא במה שלא ניתן לתכנן מראש.
תוכנית עבודה טובה היא תנאי בסיסי.
אבל היא אינה יכולה לחזות כל תרחיש.
דווקא כאשר מופיעים משתנים חדשים נמדדת רמתו של שותף הביצוע.
האם הוא יודע לנתח את המצב במהירות?
האם הוא מבין את ההשלכות על שאר המערכות?
האם הוא מסוגל להציע חלופות מבלי להתפשר על בטיחות ועל איכות?
זו אינה שאלה של ניסיון טכני בלבד.
זו שאלה של שיקול דעת.
פרויקט מצליח אינו פרויקט ללא בעיות.
זו אחת התפיסות השגויות הנפוצות ביותר.
אין כמעט פרויקט מורכב שאין בו הפתעות.
ההבדל הוא לא במספר הבעיות.
ההבדל הוא בדרך שבה מטפלים בהן.
ארגונים מצליחים אינם נמדדים בכך שלא נתקלו בקשיים.
הם נמדדים בכך שהקשיים לא הפכו למשבר.
מנהיגות הנדסית מתחילה בשטח.
מנהיגות בפרויקט איננה תפקיד שמופיע בתרשים הארגוני.
היא מתבטאת ביכולת לקבל החלטה גם כאשר המידע חלקי.
להקשיב לכל בעלי המקצוע.
לבחור כיוון.
ולקחת אחריות על התוצאה.
זו הסיבה שבפרויקטים מורכבים, הידע המקצועי הוא רק חלק מהמשוואה.
החלק השני הוא מנהיגות.
השאלה שכל מנהל פרויקט צריך לשאול
כאשר מתרחש אירוע בלתי צפוי, האם הצוות שלי עסוק בהסברים, או בפתרונות?
התשובה לשאלה הזאת קובעת לא פעם אם הפרויקט יחזור למסלול או ימשיך לצבור עיכובים.
לסיכום
בפרויקטים הנדסיים מורכבים, אי אפשר למנוע כל תקלה.
אפשר לבנות צוות שיודע להתמודד איתה.
אפשר לבנות תרבות שמקדמת החלטות במקום תירוצים.
ואפשר לבחור שותף ביצוע שמבין שהמבחן האמיתי מתחיל בדיוק ברגע שבו התוכנית המקורית כבר אינה מספיקה.
